ביליתי את ליל הסדר ושבוע פסח שלאחריו ב-"שובה ישראל" שבהונג-קונג, ולאחר מכן יצאתי לדלג בין כפרים במחוז גוויז'ו.

מחוז גוויז'ו – Guizhou

מחוז זה ידוע בקבוצות המיעוטים הרבות השוכנות בו, ואת אלו בדיוק באנו לראות. יחד עם שני חברים שהכרתי בהונג-קונג יצאנו לנסיעה בת שבע-עשרה שעות לקאילי, תחנת יציאה לכפרי המיעוטים במזרח המחוז.

קאילי – Kaili

"עיירה" בת כ-160,000 אזרחים. עיר מאובקת ולא יותר מדי מעניינת. עם זאת – בהולכנו בשוק פגשנו בשתי צעירות שכיוונו אותנו לפארק לא-מרשים-במיוחד בעיר.

חשבנו לצאת לבלות באותו ערב – אחרי הכל, ערב ראשון בסין בשביל חברי וראשון שלי בכניסתי השניה למדינה – ולכן שאלנו אותם אם יש איזה מועדון או בית-מרזח באיזור. הם ענו בחיוב גם כשהצענו להן להצטרף אלינו.

איזה ערב.

לאחר שכשלנו להסביר לנהג המונית לאן לקחת אותנו, הייתי צריך להתקשר לידידה שהכרנו בשביל שתכוון אותנו. בסופו של דבר פשוט נסענו מעבר לרחוב והגענו. נכנסנו לפאב. היה זה מועדון מערבי טיפוסי לחלוטין, חוץ מהעובדה שהיה מלא בסינים, סוג אחד של בירה – 3.6 אחוז – מוזיקה רועשת מוזרה ואף נפש לא רוקדת.

ישבנו איתן ושתינו בירה בכוסות קטנות – עם קרח. לאחר מספר דקות הידידה הציעה לי לרקוד איתה על במת ריקודים בגודל של שולחן אוכל.

רבע שעה אחר-כך סחפנו את כל החדר לאותה במה קטנה, כשמוזגים לנו בירה ומציעים לנו סיגריות מכל עבר. הם רוקדים באופן ביישני, וסגנון הריקוד שלנו נראה מרהיב ביותר בשבילם. שלא לדבר על עצם העובדה שהיינו הזרים היחידים בעיר. רקדנו כל הערב וחזרנו עייפים ומרוצים למלון.

לאנגדה – Langde

שעתיים-שלוש נסיעה והגענו ללנגדה, כפר השייך לבני המיאו. מקום שליו, עם ארכטיקטורה ישנה והרבה קסם. שוטטנו בין שדות החקלאים וצילמנו אנשים.

אפילו עזרנו להם קצת להוביל לבנים לבניית בית.

מאטאנג – Matang

למחרת נסענו למאטאנג, כפר של בני הגג'יה. זקנות בלבוש מסורתי, שדות ובנייה ישנה.

החלטנו לטפס על צלע ההר שלמרגלותיו שוכן הכפר. כשהגענו לצדו השני, נפרסו לפנינו עמקים, שדות חקלאיים וכפר נוסף שאת שמו לא ידענו.

ירדנו לכפר ופגשנו מספר ילדים עם כלי נשק עשויי-עץ שהתעקשו להלחם בנו. הצלחנו להשב את תשומת לבם למספר דקות באמצעות מדריך הטיולים בעברית שלנו ומספר ממתקים, וברחנו על נפשותינו בחזרה הביתה. חוויה.

לנגדה – Langde

שבע (!) שעות נסיעה והגענו ללונגלי. כפר זה, השוכן סמוך לגבול עם מחוז חונאן, גם הוא שייך לבני המיאו ומוגדר כ-"מוזיאון חי ונושם". הכפר קיים עוד משושלת מינג – לפחות 400 שנה – ובהחלט נראה כך. עגלונים, מבנים ישנים, פרות מהלכות ברחובות והרגשה של ימי-הביניים אופפת את הכפר המיוחד הזה. היה שווה להגיע עד אליו. בילינו את הלילה במלון משפחתי עשוי עץ, במיטות עם מזרוני עור, הנמצא בתוך חצר מוקפת חומה.

באשא – Basha

זוהי בהחלט נקודת השיא של מסע דילוגי-הכפרים שעשינו. שבע שעות נסיעה נוספות מלונגלי והגענו לבאשא. בכפר זה הילדים וההורים עדיין מתלבשים כפי שנהגו בזמן שושלות סונג וטאנג – השושלות שהתקיימו לפני שושלת מינג, יותר מ-500 שנה אחורה מהיום ועוד לפני כן – עם שיער מגולח וצמות ארוכות. רובם צדים או עובדים בשדות רוב היום.

שוטטנו בכפר עד שנתקלנו בבית-ספר יסודי, בזמן ההפסקה. ראינו שלל ילדים משחקים בדמינטון (!), כדורסל ופינג-פונג על שולחני אבן. ניגשנו אליהם ואמרנו שלום. חלקם נבהלו וחלקם צעקו אלינו חזרה בהתרגשות. שיחקנו איתם מעט והלכנו לשוטט במבנה.

מצאנו כיתה מלאה בתלמידים וללא מורה, והחלטנו להכנס פנימה ולראות את תגובת הילדים. התלמידים התלהבו וקראו מיד, פה אחד בחזרה. אפילו דיברנו איתם בעברית – הם פשוט חזרו אחר כל מילה כאדם אחד. צחקנו, שיחקנו ובעיקר נהננו איתם מאוד.

לאחר מכן נכנסו פנימה לתוך הכפר. שוטטנו בין בקתות עץ, חזירים, פרות ועגלים. לפתע שמענו רעש והמולה מאחד מהבתים הגדולים יותר. זחלנו פנימה בסקרנות וגילינו חבורה של נשים עם תינוקות מדברות בקול וריח חזק של אלכוהול באוויר.

קראנו להם לשלום – והן מיד התנפלו עלינו. קולות חזקים נורו לאוויר וזרועות נושאות כוסות משקאות אורז חריפים הוטחו לעברינו. השיכורות תפסו אותנו בידיים וממש ניסו להכריח אותנו לשתות איתן. לאחר זמן מה של התנגדות גם התחילו לדחוף לעברינו שלל איברים פנימיים של יצורים לא מזוהים. ניסינו להמלט כשהאמהות רודפות אחרינו בקולי קולות, ואחד מאיתנו נתפס ברשתם. לאחר מספר דקות של הלם וצחוק הצלחנו לחמוק מידיהם, ומשם החוצה בחזרה לעיר.

השעה הייתה יחסית מאוחרת והתחיל להחשיך, ולא נראו יותר מדי רכבים באופק חוץ מכמה מוניות-אופנוע. חוויה נהדרת לרכב בפעם הראשונה בחיי – ועוד במדינה זרה – במורד הר מכפר נידח לעבר עיר מאובקת.

כרגע אני נמצא בצונגג'יאנג, אותה עיר מאובקת אותה הזכרתי זה מכבר, ומחר אני נוסע בחזרה לגווילין שבמחוז גוואנגשי – דרומה מכאן. משם אני מתכנן להמשיך ליאנגשואו ולדרום אותו מחוז. אבל על זאת בכתבה הבאה.

נשתמע,
אורי

מודעות פרסומת