אז סיימנו עם מערב סצ'ואן. די לטיבט. נדבקו לי לגוף יותר מדי נזירים. הבנתי שאתם עושים את זה מתוך תמימות וסקרנות, בסדר? זה לא עוזר להעלים את תחושת ה-"עופו ממני כבר, קיבינימט! אני רוצה קצת מרחב פרטי!"

יצאנו לכיוון מזרח המחוז, לבירה – צ'נגדו.

צ'נגדו – Chengdu

הנה לפניכם עוד מטרופולין סיני טיפוסי. כארבעה מליון אזרחים, לחות וזיהום. כאן ניתן לטעום מהאוכל הסצ'ואני האמיתי – אוכל חריף במיוחד – שפשוט מאלחש את הלשון.

היה יחסית רגוע כאן, שהינו כאן יומיים בשביל לראות את שמורת הפנדות הגדולה בעולם, הבודהה (היושבת) הגדולה בעולם, ואת אגמי עמק ג'יוזאי, או ג'יוזאי-גואו.

מרכז הזיווג ומחקר הפנדות של צנ'גדו – Chengdu Panda Breeding and Research Center

אח! איזה בעל-חיים כושל! כשמבקשרים בשמורה המקסימה הזאת, הגדולה בעולם לטיפול ומחקר של דובי פנדות, אשר שופעת שיחי במבוק ופנדות שזוללים אותם, ניתן בקלות להבחין למה החיה הזו בסכנת הכחדה.

הם ניזונים אך ורק מבמבוק. מאותו במבוק שהם אוכלים הם צורכים רק 20% מתכולתו. הם בקושי זזים בכדי לשמר את מעט האנרגיה שנשארה בהם, ומבלים את רוב היום באכילה ושינה. כאשר הבמבוקים פורחים ונובלים בצורה המונית אחת לכמה שנים, הפנדות פשוט מתים מרעב. הם לא מוכנים להזדווג. צריך להכריח אותם – ממש לשלוב זרע מהזכר ולהזריק לנקבה, וגם אז סיכויי ההשרדות של הולד נמוכים.

גזע כושל. גורם לך לחשוב למה אנחנו מתאמצים כל-כך לעזור להם.

אבל הם כל-כך חמודים! פשוט פשושים קטנים. עד כדי כך פרוותיים ובעלי-חיבה, שמשמעות השם הסיני שלהם הוא "דב-חתול". מצד שני, הסינים נותנים שמות גרפיים טיפשיים לכל שם-עצם.

במרכז המחקר ניתן גם לצפות במידע "מדעני", כגון עוברים מתים ושלדים. אכן אתר המשמש כסיומת נפלאה לסיור בשמורה.

הבודהה הגדולה של לישאן – Leshan

לסינים יש תמיד "תנאים" בהגדירם שיאים. בכל מקום ניתן למצוא את "המקום הכי גדול ויפה" או "הפסל הכי גדול ויקר". אבל אם מתבוננים באותיות הקטנות, פתאום מגלים תנאים נוספים להצהרה. "המקום הכי גדול ויפה" הוא בעצם רק החלק הראשון של משפט, שחלקו השני הוא תנאי רצחני שכוונתו "מכל המקומות בעולם שבהם יש שני עצים במרחק של 100 ס"מ בדיוק אחד מן השני". ה-"פסל הגדול בעולם" הוא בעצם הגדול בעולם מבין קבוצת הפסלים אשר "יושבים בנטייה של 50 מעלות, והדמות בפסל בעצם נימולה".

אז כך גם הבודהה של לישאן. אלא שהוא באמת גדול. עצום. וגם יושב. ויש לו אפילו אזובי קיר קטנים שיוצאים לו מהאוזניים, וגורמים לו להראות כמו סבא בן תשעים!

אגמי עמק ג'יוזאי – ג'יוזאי-גואו – Jiuzaighou

אחד המקומות היפים ביותר שראיתי במסעי. מינרלים טבעיים אשר שוכנים בפארק עצום זה הופכים את צבעי המים למרשימים ביותר, וגם משמרים את הצמחים והעצים שהתרסקו לתוכם.

לאחר ששילמנו עוד מחיר כניסה סיני טיפוסי, משמע גבוה, חמדני ומופקע, נכנסו לטיול יום בפארק. הצבעים היו מעלפים.

במהלך סיור בשמורה מצאנו מספר סירות נטושות. החלטנו להשאיל אחת מהן מבלי להודיע לאף אחד. בסופו של דבר התקשנו לחזור והיו צריכים לסחוב אותנו חזרה לחוף.

נסיעה של יומיים במזג-אוויר לח וחם והגענו לשיאן – בירת הארכיאולוגיה הסינית.

שיאן – Xian

כל כך הרבה קברים ועתיקות נמצאו באדמות כאן, שתייר פשוט ותמים לא יוכל להתמודד עם כולם. אז הלכנו רק לשניים: חיילי הטרקוטה המפורסמים, ואתר ארכיאולי פעיל אחר אשר נבנה לזכרו (ובתמיכתו של אותו-) מלך עתיק בשם "ג'ינגדי".

אך תחילה נדון בראשונה. חיילנו הנ"ל הם קבוצה זעומה של כמה אלפי (!) פסלי טרקוטה – מין הלחם של חימר ואבן. הם נבנו לכבוד ובהוראת המלך הראשון של שושלת צ'ין – המלך שאיחד לראשונה את כל סין לפני כאלפיים ומאה שנים. הם שונים במראם ובלבושם אחד מן השני, והונחו במבנה קרבי – קשתים מקדימה, מאחוריהם חיל-רגלים ולבסוף חיל הפרשים. ע"פ השערות נועדו לשרת את הקיסר באחד משני האופנים הבאים: (א) להגן עליו בעולם הבא מכל הכוליערות שרצח בעולם הזה, או (ב) לשמש כצבא באותו עולם הנ"ל, אשר יעזור לו להביאו לשלטון גם שם. בבנייה השתתפו למעלה משבע-מאות אלף עובדים, והבנייה ארכה שנים רבות. האתר התגלה בטעות לפני כארבעים שנה כשמספר חקלאים מקומיים החליטו לנקב באר חדשה באדמה, ועלו על אחד מתגליות הארכיאולוגיה החשובות ביותר בעת המודרנית.

אתר החפירות בקבר של המלך ג'ינגדי הוא כבר סיפור (כמעט) אחר לגמרי. מלך זה, אשר היה שייך לשושלת האן המערבית, אותה שושלת אשר לפני שושלת צ'ין, כנראה חשב על רעיון הצבא הענק עוד לפני הבחור הנ"ל. מאוזילאום עצום בגודלו, הנמצא תחת גבעות וחפירתם עדיין נמשכת בימים אלה. שורות של חיילים, חזירים, כלבים וכבשים הונחו בסדרות ארוכות של קברים. הרגשנו ממש כמו אינדיאנה ג'ונס כשביקשו מאיתנו לכסות את נעלינו בשקיות על-מנת שלא לפגוע בחפירות, וכך נכנסו לאתר החפירות החשוך והלח.

אה, ויש בעיר גם מין רובע מוסלמי מאוד מתויר ולא מעניין במיוחד. יצאתי לצלם מעט.

וכעת נעשה לנו הפסקה מסין. אני רוצה מנוחה מהחמדנות, הרמאות, ההרגשה שהחבר'ה האלו למדו לעשות עסקים רק אתמול והם חסרי כל נסיון בעבודה עם לקוחות, החוצפה, הנגיעות, הדיבור העקבי בצעקות וימח-שמם-גם-האוכל-הסיני-כבר-יצא-לי-מכל-החורים.

בא לי קצת חופש, סוסים, ערבות ענק והרבה שקט. אז נסעתי לבייג'ינג ומשם עזבתי לאולאנבאטאר, בירת מונגוליה. מחר אנחנו עוזבים לטיול בן שמונה ימים למדבר הגובי, המחוז הדרומי של המדינה. אבל על כל זאת בפעם הבאה.

ובהחלט ייתכן שהפעם הבאה תהיה בעוד כחודש וחצי, בהתחשב בעובדה שהמדינה הזאת היא שממה אחת ענקית, ותקלות רכב ועיכובים הם דבר שבשגרה. לא נורא, נסתדר.

נהיה בקשר,
אורי